קטגורית ארכיון: אמאל'ה צמודים

מכתב לכלתי

היוש לך, כן, אני מדגדגת את גיל 60 ואני אומרת היוש. פעם לא הייתי צריכה להסביר את צורת הביטוי שלי אבל היום, כשעוד שנייה יש לי תעודת גמלאי, הצורך הזה לשמור על ייחודיות ועדיין להישמר מלגלוש לפאתטיות הוא משימה לא פשוטה בכלל. אבל מספיק לדבר עלי, מה לך- בחורה צעירה שהכול אצלה עוד עומד במקום- […]

תחושות של קיץ

יש לו ריח, לקיץ, שאני זוכרת עוד מילדות; ריח של רוחות קרירות ב-08:00 בבוקר, שכולם יודעים שאוטוטו מתחלפות באוויר עומד, ריח של מי השקייה שנזלו על מדרכות באמצע הצהריים, ריח של אבטיחים וענבים ומקדם הגנה. ריח של קיץ. אבל כבר שנים שאני מתייחסת לקיץ אחרת, יחס כזה שתחילתו דגדוג של אושר אך מיד אחר כך […]

אמא עצמאית

"צריכה אישור מחלה?" שואלת אותי בנימה מנומנמת-משהו, טרום עידן הקורונה, המזכירה במרפאה. אני מהרהרת ביני לבין עצמי, מסכמת עם עצמי שאני מאשרת לעצמי ימי מחלה, ועונה לה: "לא, תודה". איכשהו, בלי להתכוון, אני מעירה אותה מהרוטינה של חייה עד כדי כך שהיא מרימה מבט (הגיע הזמן באמת) כדי לראות מי היא פורעת המוסכמות שאיתה היא […]

כוחה של אמא

אני אוהבת לתכנן; אני אוהבת גבולות ומסגרות וידיעה. ועכשיו אני לא יודעת. והלא יודעת הזה מעיף אותי במהירויות שאני לא מכירה למיליון מחשבות, כי האמת היא שאני ממש על הקצה של הלמצות. מודה. עשיתי כבר עשרות או מאות יצירות עם הילדים, קראנו עוד ועוד סיפורים, שיחקנו מחבואים, אפילו הגמשתי את החוקים, ואז שוב הגמשתי, וצעקתי, […]

שעת כושר משפחתית
(או: אלה אנחנו- גרסת המציאות)

לשאול מישהי איך היא אוהבת את הפעילות הגופני שלה, זה קצת כמו לשאול: "איך את אוהבת את הקפה שלך?"- אז בימים כתיקונם אני אוהבת את הפעילות הגופנית שלי לבד, בפול ווליום, לבד, בעוצמה גבוהה ולבד. בול כמו שאני אוהבת את הקפה שלי. אבל תראו קטע; מאז שנכנסה הקורונה לחיי היא ביטלה את הלבד באופן כמעט […]