מזל טוב- נולד לך בלוג!

 

טוב, בואו נשים את הקלפים על השולחן:
איך יכול להיות שהאימהות, יכולה לגרום או לעודד אותך לשנות כיוון בקריירה?
איך יכול להיות שבתוך האי-של-מהות הזה תצליחי למצוא את הידיים, הרגליים וכוח הרצון לעשות שינוי? הרי אימהות כשלעצמה היא השינוי הכי מטורף שקיים, סוג של טרנספורמציה הזויה-
מצד אחד היא כל כך טבעית (כן ייעוד, לא ייעוד, זה בטבע הנשי) ומצד שני כל כך מטלטלת ונטולת יכולת התכוננות ממשית.
וכך הייתה גם שלי.
אבל ממש.

"יש לי קלקול קיבה" קבעתי נחרצות מול בן זוגי המושלם.
והוא, שהיה מוכר לי אז כולה שנתיים (אבל הרגשנו כאילו אנחנו יחד כבר עשור) החליט מאיזושהי סיבה לצאת מקליפתו האדישה ולהודיע לי שכדאי שניסע למיון.
ככה, ב-02:00 בלילה, בשבוע 29 להריון.

20 שעות אחר כך, למרות שניסיתי הכול; שיכול רגליים, תפילות והבטחות שאתנדב יותר, אתקשר יותר, אתעניין יותר, אדאג יותר לעצמי, למשפחה, לסביבה ולאמא אדמה זה קורה.
אני אמא לילד במשקל 1.370 ק"ג.
פג.
פתאום.
לא, לא, אתם התבלבלתם. זה חלום. זה סיוט. זה לא מה שתכננתי. שמישהו יעיר אותי. שמישהו יעזור לי. שמישהו יעשה משהו.
ואני מתרסקת.
ואני מגרדת את עצמי מהרצפה כדי להצליח לעשות פעולות טבעיות כמו לעמוד.
לדבר.
לנשום.

שלושה חודשים;
אני אמא של טיפול נמרץ, אני אמא של אינקובטור שחוצץ בינינו, לא נותן לי לגעת באמת.
אני אמא של שאיבות, אמא של צפצופים שלא נגמרים.
אני אמא של בדיקות ודקירות ורופאים.
אני אמא של ריחות בית חולים.

חושך מתחלף באור שמתחלף בחושך. אני לא בטוחה איזה יום היום, מישהו הביא סופגניות, כבר חג?… מה אתם חוגגים? מה אתם שמחים?
אני אמא
אני רוצה את אמא.

אנחנו משתחררים.
זהו, זה נגמר.
זה מתחיל.
ועכשיו מה?- חוזרים למסלול?
חוזרים למה שהיה?
חוזרים למה שהיינו?
חוזרת לקריירה?
חוזרת לשגרה?
חוזרת לגזרה?

לא.
כלום כבר לא אותו דבר.
וזה מתאים.
ונכון.
ואני מחבקת.
בלי אינקובטור, בלי ריחות וצפצופים ודקירות ורופאים.
הוא ואני.
והחיים.

ואני כותבת אותם.
כותבת אותי, את עצמי.
אמא באמת,
שכותבת את האמת, וצוחקת על האמת, ובוכה את האמת, וחושפת אמת
ונחשפת באמת.

באוקטובר 2013 ילדתי פג,
אחרי הריון קצר מדי ולידה מטורפת מדי ורכבת הרים בפגיה שהייתה קשה מדי וכואבת מדי ואמתית מדי.
חמש שנים אחר כך אני אמא לשלושה ילדים, אמא לשלושה פגים-
עדיין מתמודדת, עדיין כותבת.
באוקטובר 2018 בהריון תקין למופת- לאט לאט, בקצב הנכון נולד האתר הזה.
אם מישהו היה אומר לי אז, כשישבתי בפגיה דומעת מיובש, תסכול והצפת רגשות שאשנה את הקריירה, שאכתוב ואדבר אימהוּת בכל כך הרבה מקומות, שאצליח להשפיע, לשנות ולקבל ערימות של רוח גבית עד שהמתנה שאתן לעצמי- עם הרבה עזרה ותמיכה מקצועית, חברית, משפחתית וזוגית- ליום ההולדת חמש שנים אחרי תהיה האתר הזה, הייתי אומרת לו שהוא לא מבין על מה הוא מדבר (וגם שיביא לי צנצנת קפה, קרם ידיים ומטען- השילוש הקדוש של הורים בפגיה).

אבל אני זאת שלא הבנתי.
כל ילד מביא איתו ערימת הזדמנויות.
תסתכלי קדימה,
את הרבה מעבר למה שחשבת.
מזל טוב אמא, נולד לך בלוג ואלה החיים שלך-
חיים של אמא.

—————
צילום: מעיין סלע
איפור ושיער: אנה שוחט במוצרי בובי בראון
עיצוב סט וסטיילינג: מיכל זילברשטיין
עוגה ומאפים: קייק שופ
הלבשה: פיו פיו
התמונות צולמו בסטודיו דרא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *