ללכת עם אמא לעבודה

כשהתחלתי לכתוב את הבלוג שלי היה לי ברור שלמילים שלי יצורפו תמונות. הרגשתי שלמילים שלי יש כוח, שהן יכולות לעמוד בזכות עצמן, אבל שלפעמים תמונה יכולה להשלים אותן; לכוון אותן, לרכך אותן או דווקא לחספס אותן.
לעמוד מול המצלמה זה משהו טבעי לי, אני אוהבת את זה, אבל להעמיד את הילדים שלי, את המשפחה שלי, מול העדשה זה משהו שלא בא לי בקלות בכלל, וכשאת אמאבלוגרית שכותבת על אימהות והורות זה די מתבקש…

הפעם הראשונה שלנו הייתה מלאת חששות, ילדים מצטלמים זו פרוצדורה לא פשוטה- הם בוכים, הם בורחים, הם ילדים… כשסיימתי את הצילומים ההם, כשגם אני כבר כמעט בוכה, החלטתי שאני לא עושה את זה יותר בחיים.

כשקיבלתי את הלינק לתמונות התיישבתי.
נשמתי.
לחצתי.
והתאהבתי.
לא האמנתי שמהתופת שהייתה שם יצא דבר כזה ותוך שניות התבאסתי שמרוב לחץ לספק את הסחורה (זו בכל זאת העבודה שלי, ובצד השני יש לקוחות שמצפים לתמורה) לא עצרתי להיות חלק מהחוויה ולראות את מה שבאמת קרה שם; לראות את הדינמיקה הקורעת שהייתה בין הילדים שלי, את המבטים בין המושלם שלי לביני, את המשפחה שלנו, החיים שלנו.  

אז אחרי שהצהרתי שזה לא יקרה שוב, הצהרתי שזה יקרה שוב, עוד הרבה הרבה שוב (ואיזו מזל שה"שוב" הזה הוא חלק מהעבודה שלי), וכמו שאתם רואים אני גם מקיימת.
עם הזמן למדתי בדיוק על מה לשים דגש בכל הנוגע לצילומי משפחה-  למשל שגם כאן צריך וחשוב לבקש עזרה, כך יוצא שבכל פעם שאתם רואים את הילדים שלי מול העדשה קחו בחשבון שמהצד השני עומדת סבתא, דודה, בייביסיטר או שלושתן יחד- את כל הטיפים האלה איגדתי במיוחד עבורכם, כדי שהחוויה שלכם תהיה הכי טובה שאפשר.

אתם מוזמנים לשפוט בעצמכם אם אני מיישמת-
בתמונות שלפניכם המשפחה שלי בצילומי הפקת חג.
לא בתמונות שלפניכם:
אמא שלי ובני דודים שלי ששמרו לסירוגין על הילדים שלי.
סיר הספגטי בולונז של אלונה שהרגיע את הקיבה של הילדים שלי.
גיגית וצינור- ששימחו את הילדים שלי.
וערימת דאגות, חששות ולחצים שמאז הצילומים הראשונים ועד היום נשארים בחוץ- מחוץ לתמונות ומחוץ לפריים. אין להם מקום כאן.

 

 

 

 

 

 

 

צילום: אלונה כהן
אני לובשת: סט נילס פרחוני ורוד של pioo pioo >>לינק לרכישה
הילדים לובשים: הוניגמן קידס
ליאור לובש: גולף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *