כוחה של אמא

אני אוהבת לתכנן; אני אוהבת גבולות ומסגרות וידיעה.
ועכשיו אני לא יודעת.
והלא יודעת הזה מעיף אותי במהירויות שאני לא מכירה למיליון מחשבות, כי האמת היא שאני ממש על הקצה של הלמצות.
מודה.

עשיתי כבר עשרות או מאות יצירות עם הילדים, קראנו עוד ועוד סיפורים, שיחקנו מחבואים, אפילו הגמשתי את החוקים, ואז שוב הגמשתי, וצעקתי, והבטחתי לעצמי שאפסיק לצעוק, והפסקתי לצעוק. ושוב צעקתי.

דיברתי לאחותי מהחלון, לאמא שלי מהדלת ולאבא שלי מהשער.
נופפתי מהמרפסת, צעקתי מהצד השני של המדרכה והלכתי.
ומיציתי.

מיציתי ללמוד להעביר את הימים והשעות, מיציתי ללמוד להודות, מיציתי ללמוד לנתב את הכעס, מיציתי ללמוד לשלוט בעצבים.
ורק ללמוד אותם, את הילדים שלי, לא מיציתי.
התקופה הזאת- שלגמרי הגיעה לכדי מיצוי- היא זאת שחייבה אותי ללמוד אותם כמו שלומדים פרח; מכל זווית, בכל מצב, בכל מזג אוויר, בכל תנאי מעבדה.
בתוך הביחד הזה שנכפה עלינו למדתי אותם בלי מילים, כמו שלא למדתי בחיים, כי אני מסתכלת עליהם כבר שעות וימים;

בתוך עשייה שנועדה רוב הזמן להסתיר את חוסר האונים שלי כשמחוגי השעון מתגרים בי ולא זזים, ראיתי אותם, את הילדים שלי; לאחד גדלה כף הרגל, השני מנסה להתגבר על חוסר ביטחון שמתגנב והשלישי כל כך גדל פתאום- משאיר אותי המומה.
לא יודעת מתי זה קרה.
ואיך לא שמתי לב לחוש המוזיקלי שהתפתח? ואיך לא הבנתי שמקצב כפות הרגליים המטופפות בריצה אל המיטה שלי באמצע הלילה מצביע על פחד שלא דובר במילים?
ובקצה הרגל נקודת חן חדשה, בזווית העין גומה שרוקדת כשהצחוק מתגלגל, ולפנים יש מבט כזה של ילדים מתרכזים.
שאני מפחדת שייעלם להם.

אז מיציתי.
אבל עד שיעבור הטירוף אני לא מודה על הקורונה, אני מודה על האימהות שהיא הדבר היחיד בעולם ששווה לעצור הכול בשבילו.

————
ומה את הספקת ללמוד על הילדים שלך בתקופה הזאת? 

המדבקות על החולצות שלנו הן מהדורה מוגבלת לימי הקורונה של מותג מדבקות האופנה – Dixit
רוצות גם?- משלוח חינם לעוקבות שלי בלינק הזה!

  1. אורלי אומר:

    האמהות זה הדבר היחיד ששווה לעצור בשבילו ….זה בדיוק אני.
    מסתכלת על לירון שלי ומעבר םהיןתה המראה הכי מדייקת שניתן עבורי היא מדהימה אותי בבגרותה. כל יום אני נדהמת מחדש.
    אוהבתותך נועה על היותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *